הדיג הימי בישראל מספק כ-3 אחוזים בלבד מתצרוכת הדגים המקומית.
עיקר הדייג המסחרי בישראל נעשה על ידי גרירת רשתות מכמורת. כחלק מהשלל בדייג מכמורת נידוגים למעלה מ-100,000 פרטים של ערכי טבע מוגנים בשנה, בעיקר כרישים ובטאים.

ערכם המסחרי של דגים ושל בעלי חיים אחרים שמקורם מהים מושפע מהרגלי הצריכה המקומיים, תרבות, חוקי הגנה על מינים ועוד.
בישראל, לחוקי הכשרות השפעה רבה על ערכם המסחרי של הדגים הנידוגים. כך לדוגמה, נמוך הביקוש לדגים שאינם כשרים כמו מורנה או דגי סחוס (כרישים ובטאיים) מזה הקיים במדינות שכנות בעלות שלל דיג דומה. נוסף על כך, דגי הסחוס נחשבים בישראל על פי חוק לערכי טבע מוגנים ובשל כך המסחר בהם הוא אסור.

היצע הדגים בים תיכון הינו בעל אופי יחודי. ההגירה הלספסית משנה באופן תדיר את ההיצע של הים באופן דרסטי.
כמחצית מן השלל המוצג כיום בחלון הראווה של המערכת הים תיכונית הישראלית מורכבת ממהגרים לֶסֶפְּסיים והשונות בשלל המכמורות משנה לשנה גבוה מאד.

קטגוריות המגדיר לערך מסחרי:

ערך מסחרי גדול

ערך מסחרי  



 
ערך מסחרי קטן    




חסר ערך מסחרי     

בעלי חיים מותאמים להשיג את מזונם ולהגן על קיומם בדרכים שונות. שיניים חדות של דגים ישמשו לתפיסת טרף, קוצים של קיפודי ים ירחיקו טורפים פוטנציאליים ותאים צורבים ישמשו להגנה ולציד בשושנות הים.
אדם הנכנס לסביבה הימית, או נהנה משירותיה, עלול להיפגע כתוצאה ממגע קרוב מידי לבעלי החיים במצבים בהם עדיף היה לשמור מרחק.

קטגוריות המגדיר לסוג הפגיעה באדם:

יכול לגרום לפציעה
פציעה יכולה לנבוע מנשיכה, דקירה או חתך. על מנת להימנע מפגיעות אלו יש:
- להימנע מלגעת בבעלי חים בטבע.
- לא להבניס ידיים לחורים וחריצים בריף.
- לתת לבעלי החיים את הכבוד והמרחב הראוי.

ארסי
הכנסה של רעלים (ארס) לגוף על ידי הזרקתם דרך העור. הכנסת הרעלים לגוף הנתקף נעשית בדרכים שונות כגון שיני ארס, קוצים גלויים וקוצים נשלפים. ישנו מגוון גדול של רעלנים המיוצרים על ידי בעלי החיים בטבע. לפגיעת רעלנים שונים ישנם תסמינים שונים החל מכאב או גרוי קל ועד מוות.

רעיל
הכנסה של רעלים לגוף דרך מערכת העיכול.
בעלי חיים שגופם מכיל רעלנים העשויים לגרום למוות למי שאוכל אותם.
רעילות היא אחת משיטות ההגנה של חיות מפני טורפים.

צורב
צריבה הינה גירוי של העור ממגע עם רעלנים.
סימני צריבה כוללים כאב, אדמומיות, גרוד, כוויות, נפיחות ועקצוצים.
במקרים של רעלנים חזקים, צריבה יכולה לגרום לבחילות, חום, עוויתות שרירים, מוות של רקמות, הרעלת דם ואף מוות.

סכנות אחרות
סכנות שלא ניתן להכניס לקטגוריות אחרות אך עשויות לפגוע באדם.
דוגמא לסכנות אלה הינם דגים המסוגלים לגרום להלם חשמלי (חשמלנים).

יחד עם חיזוק תלותנו בים גובר האיום על בריאותה של הסביבה הימית ועל יציבותה.
מספר תקנות וחוקים מנסים לשרת את שימור הסביב הימית בישראל:
- ”חוק השמירה על הסביבה החופית“ (2005).
- אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס“ה-2005.
- פקודת הדיג (1938).

רשות הטבע והגנים הוסמכה על ידי המשרד להגנת הסביבה ליישם את הפרוטוקול לשימור אזורים מוגנים, שהותאם והורחב על פי אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון.

מאמצע שנות ה-60 ועד ראשית שנות ה-2000 הוכרזו בישראל שבע שמורות ימיות קטנות, ששטחן הוא כרבע אחוז משטח ישראל בים התיכון. לאלה נוספו שתי ”שמורות ים תיכון“ בראש הנקרה-אכזיב ובחוף הכרמל, שכל ערכי הטבע בהם מוגנים בהתאם ל"ערכי טבע מוגנים".

מיעוט השטחים הימיים המוגנים כשמורות טבע, בולט במיוחד ביחס למאמצי שימור הטבע לאורך שנים בתחום היבשתי.

יש להדגיש כי בתוך שמורות הטבע הימיות כל החי והצומח מוגן, לעומת האזורים הפתוחים שם השמירה הינה סלקטיבית לפי הגדרות " ערכי טבע מוגנים".

הסימון לבעל חיים מוגן במגדיר: